פסק דין
התובעת, חברה העוסקת בעבודות בניה, התקשרה עם בעלי מקרקעין בעסקת קומבינציה, שלפיה הוסכם שהתובעת תבנה בניין הכולל שטח מסחרי ודירות למגורים ובתמורה תקבל חלק מהדירות וכן סך של 310,000$. במהלך המשא ומתן לקראת חתימת ההסכם, שכרה התובעת את שירותיו של הנתבע, עורך-דין במקצועו, לשם קבלת ייעוצו בעריכת הסכם הקומבינציה.
על-פי טענת התובעת, הייעוץ המשפטי שקיבלה מהנתבע היה כי לא תידרש לשלם מס ערך מוסף בגין התמורה הכספית המגיעה לה מהמוכרים. בדיעבד, כך לטענתה, התברר שהייעוץ היה שגוי והיא נדרשה לשלם את מלוא המע"מ. מכאן תביעתה נגד הנתבע לפצותה במלוא סכום המע"מ שנדרשה לשלם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, וזאת לטענתה, בשל כך שהתרשל בייעוץ המשפטי שהעניק לה.
מנגד טען הנתבע, כי השלב שבו נשכרו שירותיו המשפטיים היה לאחר שההיבטים הכספיים של העסקה כבר סוכמו ובין השאר כבר הוסכם, שבכל מקרה, בעלי הזכויות במקרקעין לא ישאו בתשלום המע"מ, וכי ככל שתחול חובת תשלום מע"מ בגין העסקה, תשא בכך התובעת. לטענתו, לא הייתה כל התרשלות מצדו, מכיוון שהתובעת הייתה מודעת לאפשרות שתידרש לשלם מע"מ בגין העסקה. עוד טען, כי חל שיהוי בהגשת התביעה, אשר הוגשה כשבועיים לפני שהתיישנה.
השאלה העיקרית הטעונה הכרעה היא אפוא, שאלה עובדתית, שעניינה תוכנו של הייעוץ שהעניק הנתבע לתובעת בעניין החבות בתשלום המע"מ בגין העסקה, ואם אמנם היה ייעוץ שגוי.
א.הערה על שמיעת התיק ומתן פסק הדין
2.תובענה זו לרבות הראיות שנשמעו במסגרתה, נשמעה לפני כבוד השופט (בדימוס) יצחק מילנוב, אשר פרש לגמלאות לאחר שהצדדים הגישו את סיכומי טענותיהם וקודם למתן פסק הדין. משחלף המועד שנקבע בסעיף 15(א) בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ובהתאם להנחיית נשיאת בית משפט זה, הועבר התיק אליי למתן פסק-דין.
תקנה 177 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינה "רציפות הדיון", קובעת כי אם נמנע משופט לסיים את הדיון, רשאי שופט אחר לנהוג בעדויות כאילו הוא עצמו שמע אותן, ורשאי הוא להמשיך מן השלב שבו הפסיק קודמו. לפיכך, פסק הדין יינתן מבלי שהעדויות שנשמעו בפני כבוד השופט מילנוב תשמענה פעם נוספת (ראו: ע"א 2449/08 טואשי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט (2010), פסק-דינו של כבוד השופט ס' גובראן בפסקאות 12-11. ראו גם: ע"א 534/69 אהרן שושני נ' יפה אלזם, פ"ד כד(1) 145, 147 (1970); ע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק, פ"ד כז(1) 768, 773 (1973); ע"א 387/74 יוסף אברהם נ' בתי מרגוע ומלונות "היוזם" בע"מ, פ"ד כט(1) 353, 356 (1974); ע"א 577/94 אורות ייצוג אמנים והפקות ואח' נ' גלי עטרי, פ"ד נא(5) 241, 249 (1997)).
ב.עיקרי העובדות ועיקרי ההליכים
3.המסגרת העובדתית שעיקריה יובאו תחילה, אינה שנויה במחלוקת. ככל שנידרש לעובדות השנויות במחלוקת, הדבר יצוין במפורש.
4.התובעת היא חברה העוסקת בעבודות בניה, שמנהלה ובעל מניותיה הוא מר יעקב מישאל (להלן – מישאל). סמוך לחודש אפריל 2000 ניהלה התובעת משא ומתן לביצוע עסקת קומבינציה עם מר מרדכי מרציאנו ועם אביו מר דוד מרציאנו ז"ל (להלן יכונו שניהם – מרציאנו), שהיו בעלי זכויות במקרקעין בחלקה בגבעת מרדכי בירושלים. ההסכם נחתם בסופו של דבר ביום 1.5.2000 (נספח א'1 של תצהירי התובעת), ועל פיו התחייבה התובעת לבנות על המקרקעין בניין הכולל שטחי מסחר ויחידות דיור ובתמורה לקבל חלק משטחי המסחר ומיחידות הדיור בשווי של 310,000$.
במהלך המשא ומתן הייתה התובעת מיוצגת בידי עו"ד בן ציון שיפטן ואת מרציאנו ייצג עו"ד אריה נח. בשלב מסוים במהלך המשא ומתן במהלך חודש אפריל 2000 ועל-פי עצתו של עו"ד שיפטן, שכרה התובעת את שירותיו של הנתבע, עו"ד אלי יוגב, בשל ניסיונו הרב בעסקאות מקרקעין ובעסקאות קומבינציה.
אין מחלוקת על כך שבעת שהנתבע קיבל על עצמו לייעץ לתובעת, כבר הוסכם על מתווה העסקה שבינה לבין מרציאנו ואף הוסכם בין הצדדים כי סכום התמורה הכספית יהיה בסך של 310,000$. כך גם אין מחלוקת על כך שטיוטות של ההסכם נמסרו לנתבע והוא העיר עליהן את הערותיו.
5.בסופו של דבר וכאמור, ההסכם נחתם ביום 1.5.2000 ובעניין התמורה הכספית נקבע בסעיף 7 בהסכם כי היא "תעמוד על סך של 310 אלף דולר", מבלי שצוין אם סכום זה כולל מע"מ. כן נאמר, כי התמורה אינה משולמת בכסף אלא במסירת זכויות על-פי ההסכם. זכויות אלו נקבעו בסעיף 22 בהסכם, שלפיו חלוקת הזכויות נעשתה כך שמרצינו קיבל 55% מהזכויות ואילו התובעת קיבלה 45% מהזכויות. בנוסף לכך, להסכם צורף נספח הכולל את מכתבה של התובעת אל מרציאנו, שבו נאמר כי התובעת מתחייבת כלפיהם "להסדיר עם שלטונות מע"מ את תשלומי המע"מ וקיזוזם בדרך של הגשת חשבונית עצמית או בכל דרך אחרת". כן התחייבה התובעת בפני מרציאנו שבכל מקרה, "לא ידרשו להוסיף כל תשלום על התשלומים הנקובים בהסכם שבנדון בגין המע"מ" (נספח ב' של תצהיר התובעת – להלן גם הנספח להסכם או הנספח).
על-פי מכתב של משרד רואי החשבון א' יהודיוף מיום 15.11.2009 שילמה התובעת בחודש יוני 2000 מע"מ בסך של 262,984 ₪ "בגין עסקת הקומבינציה עם משפחת מרציאנו" (נספח ה' של תצהיר התובעת).
6.כשלוש שנים לאחר חתימת ההסכם, ביום 1.3.2004, פנה בא-כוחה של התובעת על הנתבע במכתב (נ/5), שבו נטען כי בשל רשלנות הנתבע בייצוג התובעת, נגרם לה הפסד של ממש בעסקה בשל חיובה בתשלום המע"מ בגין התמורה. זאת הגם שעל-פי הנטען במכתב, הנתבע "הבטיח" לתובעת "כי תשלום המע"מ יחול על ה"ה מרציאנו, כפי שמקובל".
כעבור כארבע שנים נוספות, ביום 23.4.2007, הגישה התובעת את כתב התביעה נגד הנתבע, שבו נתבע הוא לשלם לה סך של 377,175 ₪ (סכום המע"מ ששילמה התובעת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלום המע"מ ועד מועד הגשת התביעה). בתביעתה טענה התובעת, כי הנתבע התרשל בייעוץ המשפטי שהעניק לה, שלפיו לטענתה, לא הבהיר לה כי תידרש לשלם מס ערך מוסף בגין התמורה שמרציאנו שילמו לה על-פי ההסכם. לפיכך לטענת התובעת, נגרע חלקה בעסקה בסכום משמעותי, שלטענתה, הנתבע אחראי לו ומכאן תביעתה, שיפצה אותה בסכום זה.
כתב ההגנה מטעם הנתבע הוגש ביום 12.7.2007. עיקרי טענותיו היו, כי שירותיו המשפטיים נשכרו לאחר שההיבטים הכספיים של העסקה כבר סוכמו. בין השאר כבר הוסכם כי בכל מקרה, מרציאנו, שהם בעלי הזכויות במקרקעין, לא ישאו בתשלום המע"מ, וכי ככל שתחול חובת תשלום מע"מ בגין העסקה, התובעת היא זו שתשא בכך. עוד טען, כי לא הייתה כל התרשלות מצדו, מכיוון שהתובעת הייתה מודעת לאפשרות שתידרש לשלם מע"מ בגין העסקה. מכל מקום לטענתו, חל שיהוי בהגשת התביעה, אשר הוגשה כשבועיים לפני חלוף תקופת התיישנותה.
7.בקדם המשפט מיום 7.9.2009 נקבעו הפלוגתות הטעונות הכרעה, אשר רק לגביהן הורשו הצדדים להגיש ראיות מטעמם, כלהלן:
"1.1האם הנתבע התרשל כלפי התובעת בכך שנתן לה ייעוץ שגוי בעניין המע"מ?